החלטה בבש"א 540/05

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (בש"א 1131/05 בתיק עב 3389/04).

2.      העובדות הדרושות להכרעה בבקשה הן:

2.1.   המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשים 1 ו- 2.

2.2.   בהחלטה מיום 3.4.2005 התיר בית הדין למשיבה לתקן את כתב התביעה, וצירף את מבקשים 3 - 5 כנתבעים נוספים. בהחלטתו, קבע בית הדין קמא כי המשיבה הניחה במסגרת טיוטת כתב התביעה המתוקן והתצהיר התומך בה תשתית ראשונית לטענה כי התקיימו נסיבות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות של המבקשים 1 ו- 2 כלפי המבקשים 3 - 5.

2.3.   מבקשים 3 - 5 הגישו בקשה למחיקתם מכתב התביעה.

2.4.   בהחלטה מיום 26.5.2005 דחה בית הדין את הבקשה, תוך שהוא מפנה לנימוקים בהחלטתו מיום 3.4.2005. החלטה זו היא נשוא הבקשה להארכת מועד. 

2.5.   בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור הוגשה ביום 16.6.2005.

3.      נימוקי הבקשה הם:

3.1.   החלטתו של בית הדין מיום 26.5.2005 שגויה מיסודה ובלתי מבוססת.

3.2.   מניין הימים להגשת בקשת רשות הערעור הסתיים ביום שישי, 10.6.2005, ולאחר מכן חל חג שבועות אשר עיכב את הגשת הבקשה.

4.      המשיבה התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה:

4.1.   למעשה, המבקשים מבקשים להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין מיום 3.4.2005, אשר התירה תיקון כתב התביעה. הבקשה למחיקת המבקשים
 3 - 5 מכתב התביעה היא למעשה "ערעור מוסווה" על החלטת בית הדין קמא מיום 3.4.2005, ותכליתה להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת ערעור על ההחלטה מיום 3.4.2005.

4.2.   טענות המבקשים 3 - 5 בבקשה למחיקתם מכתב התביעה זהות לטענותיהם בתגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה.

4.3.   לא מתקיים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

5.      כאמור בבקשה, המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה יום ו', 10.6.2005. בשל חג השבועות, שחל ביום 13.6.2005,  המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה  יום ג', 14.6.2005. בקשה להארכת מועד הוגשה יומיים לאחר מכן, ביום 16.6.2005. 

6.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו". על המקרים בהם יוכר "טעם מיוחד" אמר בית המשפט העליון:

"... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה בו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התרחש אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים בו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904.